הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
הפעם יצאתי למשימה מיוחדת, טעימות בירה. כן, אני יודע שזה לרוב התפקיד של גל לספר לכם על אלכוהול אבל לגל יש מחויבויות אחרות ולא יכול היה להצטרף לטעימה הזאת. אבל אצלנו כולם עושים הכל, לקחתי על עצמי את המשימה ואני מקווה לעמוד בה בגבורה.
כאמור האירוע שאליו הוזמנו היה בפאב "פורטר אנד סאנס" שנמצא ברחוב הארבעה, למי שלא מכיר הפאב הזה הוא מקדש בירה עם עשרות ברזי בירה וכמות אדירה של בירות מבקבוק, אבל בשביל המקום הזה צריך לכתוב פוסט נפרד. אז האירוע הוא של מבשלת הגולן שנתנו לנו לטעום מארבעה בירות שלהם בחדר הפרטי של הפאב, כמובן עם ארוחת ערב.
האירוע הינו אירוע ללא תשלום ראוי לציין, החלטנו לקחת חלק כי מדובר באירוע מקצועי ביותר ופאנל הבלוגרים ובעלי האתרים שהוזמנו הם באמת מהמובילים בתחומם, היה לנו את הכבוד להצטרף גם כן אליהם.
לפני שאסקור את הטעימה אספר כמה מלים על המבשלה. מבשלת הגולן נוסדה בשנת 2006, המבשלה ייצרה כמות קטנה מאוד של בירה, והעסק לא התרומם מעבר לתחומי רמת הגולן. בשנת 2009 יקבי רמת הגולן קנו 50% מהמבשלה והחליטו לקחת אותה לכיוון יותר ארצי. התהליך כלל מיתוג מחדש של הבירות וסקירה רחבה של מבשלות ברחבי אירופה. הבירה מיוצרת ממים איכותיים שמגיעים מרמת הגולן מעל הבזלת, זהו פקטור חשוב לאיכות הבירה, יש לנו מדינה ענייה במים. במבשלה מיצרים בירות אייל ולאגר, כרגע בכמויות גם כן לא גדולות, כ-15 אלף ליטרים בחודש, יש כוונה להגדיל את התפוקה ולהגיע לקהלים יותר גדולים.
על המבשלה מנצח הברומסטר ניקולאוס סטארקמט שהוא למעשה גרמני מאזור בוואריה, ניקולאוס התחיל כיועץ ונשאר לנהל את כל עשיית הבירה ועיצוב הטעמים.
האירוע התנהל בחדר הפרטי של הפאב, לכל משתתף חיכו כוסות ועמדות טעימה, התמונה מדברת בעד עצמה.
באירוע טעמנו ארבעה סוגי בירה:
בזלת פילזנר:
בירת קלילה, מיוצרת עם שמרים מיובאים מגרמניה, הפילזנר של מבשלת הגולן עוברת סינון קליל. יש בה מעט מאוד עכירות שלא אופיינית לפילזנר. הפילזנר של מבשלת הגולן באופן מפתיע הייתה פחות מרירה משציפיתי, בירה קלילה בהחלט, לא מורכבת מדי. רק 4.9% אלכוהול, מתאימה למזג האוויר הישראלי, בהחלט בירה קיצית. ככל שאר הבירות מבוססת מי תהום שנלקחו משכבת הבזלת ברמת הגולן. למרות שפילזנר זה ז'אנר הבירות הפחות מעניין לטעמי הבירה הזאת הייתה ממש מפתיעה.
בזלת חיטה(ווייצן):
אני אוהב בירות חיטה, למדתי לאהוב בירות חיטה בגרמניה בשנת 2005 בנסיעות עבודה. בירות חיטה הן בירות מתוקות מעט, לא מסוננות בעלות צבע עכור.. הבירת חיטה של מבשלת הגולן בעלת צבע מדהים, באמת. בעלת מרירות מעט שלא אופיינית לבירת חיטה קלאסית. מורגש בבירה גם גזים מועטים משציפיתי. לבירה גוף מורכב מאוד, 5.1% אלכוהול. אני אוהב בירות חיטה, לדעתי יש עוד מה לשפר בייצוב הטעמים בבירת חיטה של מבשלת הגולן, אבל עדיין אני חושב שהיא מעולה בזכות הצבע, הגוף והפירותיות שמאפיינת בירות חיטה.
בזלת אייל ענבר:
בירות אייל זה ז'אנר מיוחד שאני גם מאוד אוהב. האייל של המבשלה הוא מעין תערובת של אייל בלגי, אנגלי ואירי. בירה לא מסוננת, בעלת גוף בינוני. טעמים חזקים של תבלינים, קצת אפילו מעט נגיעות של חריפות ושל ציפורן, טעם של כישות. צבע ענבר אדמדם, אחוז אלכוהול של6.4%, בירה כבדה, כמו ארוחה, בעלת אופי מורגש. לארוחת הערב ביקשתי מהבירה הזאת, לדעתי זו הבירה המנצחת. לבירה יש ראש קצף די מאסיבי, תענג.
באזלת דאבל בוק:
למי של מכיר דאבל בוק היא בירה עונתית שמיוצרת לעונת החורף בגרמניה לתקופת הקריסמס, בירה כהה, בירה מאלטית מאוד, מורגש כישות באופן חזק. בירה של 8% אלכוהול. לבירה ארומות של קפה ושוקולד, אני חושב שהדאבל בוק של בזלת טובה, לא הייתי שותה אותה בקיץ הישראלי, כבד לי. אבל שיש חשק למשהו כבד ומריר, בהחלט אופציה נהדרת. כמו כן לארוחה כבדה של בשר.
הבירות של המבשלה נמכרות בבקבוקים של שליש או של 750 מ”ל. במספר מקומות אפשר גם להשיג את הבירות גם בגרסת החבית. חבל שאין להשיגן באריזת חצי ליטר שאופיינית לוייצנים גרמנים. בחום הישראלי קל מאוד לסיים שליש אחד ולהשאר עם חצי תאוותך בידך.
את הטעימות ליווינו באוכל של מטבח הפאב Porter & Sons:
למנה ראשונה קיבלנו רוסטביף רומסקו לצד רוטב פלפלים קלויים ושקדים – מנת פתיחה נהדרת, רוסטביף שלא הרגו אותו, אדמדם, בעל מרקם שמזכיר קרפצ'יו אבל רק מזכיר. רוטב הפלפלים היה נהדר והשתלב מעולה עם המנה. אני ממליץ.
למנת ביניים אני בחרתי בשרימפס ואספרגוס ברוטב לימון כבוש ויוגורט – שילוב נהדר של שרימפס עם חמיצות, גם של היוגורט וגם של הלימון הכבוש. לימון כבוש זה משהו שגדלתי עליו בבית אצל אמא שלי שהיא מרוקאית. הרוטב היה נהדר ואספרגוס זה הירק האהוב עלי. מנה מעולה.
למנה עיקרית הזמנתי צמד נקניקיות גדולות אחת כבש וזרעי כוסברה והשניה בקר וציפוטלה – מנה מאכזבת לטעמי, הנקניקיות מעט יבשות, מתובלות באגרסיביות, השארתי את רוב המנה, ואני אוהב נקניקיות. לא מנת הדגל של המקום, ללא ספק.
למנה אחרונה מבחר גבינות ותאנים – אין כמו לסיים ארוחה עם גבינות, זה מנהג מגונה שלמדתי בטיסות הביזנס של לופטנזה. סיום נהדר.
לסיכום : היה ערב מהנה, עם בירות טובות, אוכל וחברה נעימה של בלוגרים מביני עניין. תודה למבשלת הגולן ולפורטר אנ סאנס על הארוח והחוויה.
לחיים!
כפי שאתם יודעים אני עובד באיזור התעשיה של רעננה כבר כמעט 8 שנים. איך נגדיר אותו? מאותגר קולינארית. מאותגר מאוד. רב המקומות משעממים עד מוות, כשרים ברובם. את כולם ביקרתי כבר עשרות פעמים. בקיצור, שממה. שעמום. הסנדלר הולך יחף ושאר קלישאות. הכל נכון. עוד כמה חודשים נעבור להרצליה פיתוח, מהלך שיפחית לי את זמן הפנאי (פקקים איומים) אבל יהיה מה לאכול. דילמה.
בקיצור, לפני כמה שבועות ראיתי אצלי בעבודה מים אריזה משונה מקרטון עם לוגו שאני לא מכיר, מגיעה בשעה שכולם אוכלים צהריים. התעניינתי ולמדתי כי פתחו מקום חדש : ניומנ’ס רוטיסרי. רוטיסרי, כלומר, היכן שצולים עופות, רוסטביף ושאר בשרים בתנור גדול ועצום מימדים. עוד ספרו לי כי את המקום מנהלים חרדים, אמריקאים. אתם יודעים, כאלו שעובדים, ומכבדים את עצמם. תורה ועבודה. כמו שאני גורס.
ובכן, יצאנו מרחק 5 דקות הליכה, מול קניון רננים, והגענו למקום. התברר לי שהוא שוכן על חורבות לה פנריה (הי”ד) שהייתה מקום מאוד נעים לפני כשנתיים שלוש. אבל מה לעשות, לא שרדה את השממון הרענני.
במסעדה עצמה מעוצבת יפה מאוד, כמה רמות מעל כל המזללות ומסעדות הפועלים המשמימות שיש לנו שם. דלפקי עץ, כמה שולחנות כמו של דיינר, פשוט ויפה. כבר קיבלו נקודה.
התפריט כראוי לרוטיסרי מבוסס על עופות שנצלים בתנור הענק, ומסתובבים להם שם על שיפוד, ועל רוטסביף מאותה הרוטיסריה. יש גם סלטים, ובאגטים קטנים עם עוף או סלט, וכן צ’וריסוס. תפריט די קטן אבל מספק. עם כל מנה תקבלו במסגרת סיבוס שתי תוספות (תפו”א, ציפס, סלט, טאבולה, ירקות בגריל) ושתיה. כל זה בכ 40 ש”ח. לא רע. (וגם כשר למקפידים)
התיישבנו. הזמנתי מנת רוסטביף, עם תוספת תפוחי אדמה וירקות קלויים בגריל. רציתי גם בירה הוגארדן, אבל הילדים שם לא ידעו בדיוק איך לשדרג לי את העסקית סיבוס לבירה, ורצו מחיר מלא עליה, הסתפקתי בקולה. 
המנה היתה גדולה, טעימה תפוחי האדמה מצוינים, והירקות הקלויים בגריל היו טריים וטובים. מאוד ועל ידה קיבלתי 4 פנכות מלאות ברטבים מצוינים לשדרג את הבשר: רוטב חלפיניו חריף וירוק, רוטב גריל פיקנטי מצויין, רוטב קארי מעולה, וקטשופ. יופי של רטבים, במיוחד הקארי והגריל. ניתן לקבל גם רוטב צ’ימיצ’ורי, שהיה קצת דליל.
מני, שעמו סעדתי הזמין מנת חצי עןף, וטוגנים. המנה שלו בוששה להגיע, ורק אחרי מספר פניות הואילו והכינו את צלחתו להגשה. יש לציין כי המקום לא היה הומה, ואנשי הצלחות היו חסרי מעש, ופשוט “שכחו” את המנה שלו. יש מה לשפר מבחינת השירות. מבחינת האוכל, ציין מני כי המנה ענקית, וטעימה. אני אישית לא חסיד של עוף בגריל מאחר והחזה יבש לי, אבל לחובבי הז’אנר, מנה ראויה.
בסך הכל, מדובר במקום נעים ביותר, עם בעיית שירות הנובעת מתחלופה של עובדים, ומגילם הצעיר. נראה כי אין “בעל בית” במקום, שיסדר ושיטפל במקרים הדורשים תשומת לב. במקום יש גם רשת WIFI אבל כל בקשותי לקבל סיסמה להשתמש בה, עלו בתוהו. או שהעובדים לא ידעו את הססמא, או שטענו כי “זו רשת פרטית של המקום”. מוזר, וחובבני.
זמן הכנת המנות היה ארוך מדי בהתחשב בזאת שהיו אולי 5 אנשים ישובים במקום בשעה בה סעדנו. שוב, ניתן לשיפור, כדאי שיטופל במהירות.
לסיכום : אכן מדובר במקום נחמד, נעים, עם אוכל לא רע במחיר שווה לכל נפש (וידידותי לסיבוס – הכי חשוב). אם יתגברו על מחלות הילדות, מדובר באופציה ראויה מאוד לארוחת צהריים עסקית לעובדי ‘קריית ההיטק’ של רעננה.
אנחנו נעקוב ונדווח.
בתיאבון!
לא צריך להציג את גלנמורנג’י שהנה אחת משלוש המזקקות המפורסמות והפופלאריות בעולם הסינגל מאלט. כאחת משלוש המזקקות הגדולות, כושר הייצור שלה הינו כ 6 מליון ליטר בשנה. המזקקה ממוקמת בעיר טיין כ 65 ק”מ צפוניצת לאינוורנס ושייכת לאזור הויסקי הנקרא “היילנדס” (Highlands) . המזקקה עצמה הוקמה בשנת 1843 על ידי וויליאם מתסון ומפורסמת בגובה דודי הזיקוק שנמצאים בחדר הזיקוק שלה (גובהם עולה על 5 מטר, והם הגבוהים בסקוטלנד). דודים אלו שהיו במקור דודי זיקוק לג’ין ונרכשו ב 1843 הם בעצם העתק מדויק 1:1 לדודים המקוריים הן בגובה והן במבנה וזאת לשמר את טעמי הזיקוק המושפעים מצורת המזקקת.
המזקקות הגבוהות בסקוטלנד. מרשים
רבות דובר כיצד משפיע גובה הדוד על הוויסקי אך בקיצור ניתן לומר כי ככל שהדוד גבוה יותר כך גם הוויסקי קל ועדין יותר. זאת הסיבה שעד היום מזקקת גלנמורנג'י לא משנה את הדודים ואת גובהם. הדרך הארוכה אותה צריכים לעבור אדי האלכוהול והמגע הרב עם הנחושת מאפשרת רק לאדים הקלים ביותר לסיים את המסע ולא ליפול חזרה אל תוך הדוד. גלנמורנג’י משתמשים במקור מים קשים במיוחד מנחל טרלוגי, וכידוע גם המים הם מרכיב שמשפיע על התוצר הסופי (על כמה ובאיזו צורה ישנן מספר דעות ותאוריות אבל לא נכנס לעובי הקורה כאן). על בקבוקי גלנמורנג’י מופיע המשפט Perfected by the sixteen man of tain – העיירה טיין השוכנת לייד המזקקה, וממנה הגיעו בעבר 16 האנשים המופקדים על יצוק הויסקי. היום המזקקה גדולה הרבה יותר אבל המסורת של ה 16 עדיין קיימת.
The 16 men of Tain
מרכיב חשוב ביותר נוסף בתהליך יצור הויסקי(ויישונו) הוא כמובן סוג העץ וטיב החביות בהן ישהה התזקיק מרגע זיקוקו עד לבגרותו. חברת גלנמורנג'י היא אחת החברות היחידות אשר בבעלותן מספר יערות עץ אלון בארה"ב מהם מיצרים חביות וויסקי. 
פיחום החביות לפני היישון
את החביות החדשות משאילים לחברות כמו ג'ק דניאלס לשימוש אחד ויחיד ואז ממשיכות החביות במסע מזרחה אל סקוטלנד. ההבנה וההקפדה על איכות העץ ניכרת גם בשילובם בתהליך ה”פיניש” במספר ביטויים אותם אסקור מייד.
בשנת 2004 רכש קונצרן LVMH (לואי ויטון, מואה,הנסי) את גלנמורנג’י מבעליה הקודמים ובשנת 2008 החלה ברה-ארגון מבחר הויסקים שלה ובמיוחד הפינישים הרבים שהיו עד אז, כמו כן רוענן ועוצב מחדש מראה המותג, והבקבוקים.
גלנמורנגי’ שהייתה חלוצת הפינישים (FINISH) כלומר, יישון של ויסקי לזמן קצר בחביות שהכילו קודם לכן משקאות אחרים (יין,פורט,שרי וכו’) החליטה על קיצוץ מספר הפינישים והתמקדות במספר קטן יותר של סיומות, שגם אותן טעמנו בטעימה.
את הטעימה, ליווינו במנות מבית המטבח של מסעדת “רביבה וסיליה”.
מגש הטעימות. חגיגה לעיניים!
פתחנו את הטעימה בגלנמורנג’י אורוגינל – הגרסא הבסיסית ביותר וללא ציון גיל (NAS) המבוססת על חביות בנות 10 שנה.במסגרת הרה ארגון של קו המוצרים, שונה גם הפרופיל של האוריגינל כאמור. הביטוי הנ”ל משמש כבסיס לפינישים הבאים (סוטרן,פורט ושרי). הא, מאוד פירותי, רענן ונעים, עם מתיקות של וניל,אגס ותפוח, נגיעות של פרי הדר (קליפות), בהחלט יופי של אף. הפה מפגין שוב פירותיות בדמות,אפרסק , פרי הדר ותבלינים, עם רמז לשקדים. הסיומת ארוכה, נגיעות של אלון,תבלין וסוכר שרוף. אחלה של ויסקי, מאוד נגיש, מאוד טעים, וכפי שאמר אחד מיושבי השולחן (אושיית תקשורת שלא אנקוב בשמה) , קשה לשתות כוסית אחת ממנו. ממכר מדי.
אורוג’ינל
המשכנו עם הלסאנטה (Lasanta) המתבסס על האוריגינל שעבר ישון נוסף בחביות שרי אולורוסו. הפיניש בחביות אלו נותן לנו כבר פרופיל שונה ומעניין . באף, פירות יבשים (צימוקים), דבשיות, ומתיקות מעודנת. כמו כן רמזים לשוקולד חלב וסוכר שרוף. הפה עשיר ומתוק: שוב צימוקים,שזיפים מיובשים, חמאה ואגוזים. והסיומת ארוכה מתובלת עץ ועור. בהחלט דראם טוב עם גוון קצת שונה מהמקור, לחובבי השרי, אבל עדין וחנפני.
לסאנטה
הויסקי הבא שטעמנו היה הקווינטה רובן (Quinta Ruban ) שגם הוא מבוסס על האוריגינל עם יישון נוסף בחביות של פורט הנקראות Pipes , המגיעות מהיקבים בפורטוגל (Quintas ) ומכאן שמו. יין הפורט נותו לויסקי זה ארומות מתקתקות של פרי הדר,שוקולד מריר ואגוזי מלך. בפה, מתיקות ומרירות שוקולדית, אגוזים ורחת לוקום. ויסקי חביב מאוד, אם כי העדפתי את סיומת השרי עליו.
קווינטה רובן
כאמור את הטעימה הנעימו לנו רביבה וסיליה עם מנות ראשונות ועיקריות מצוינות שכללו : קרפ’ציו בקר מצוין , סלט ירוק עם תאנים , שרימפס מעולים בסלסת עגבניות. לעיקריות נהנינו מרוסטביף עשוי כהלכה כיד המלך מלווה בתפו”א ובצלחת קבבונים על מצע חציל חומוס וטחינה. בהחלט חוויה לחיך שהתמזגה יפה בטעימה. שאפו.
חגיגה באדיבות רביבה וסיליה
המשכנו עם אחד הויסקים המתקתקים האהובים עלי, הנקטר ד’אור ( Nectar D’or סיומת סוטרן – יין קינוח צרפתי) שיש לו מקום חב בליבי וכמובן גם בבר הביתי שלי. באף מתיקות נעימה, משמשים בליקר, ועוגה בחושה. הפה לא מאכזב, עם שילוב מצוין של המאלט, הפירות וגרידת לימון. הסיום גם כן, מתוק פירותי עם טעמי עץ עדינים , קרם ברולה ומאלט. פשוט חגיגה לאף ולחיך. באמת יהלום.
נקטר ד’אור
את טעימת הגלנמורנג’י סיימנו עם הביטוי בן ה 18 שנה. הויסקי מבלה 15 שנים ראשונות בחביות בורבון, וחלקו מועבר ל3 שנים אחרונות ליישון נוסף בחביות שרי אולורוסו, לקבל אופי מורכב ועשיר יותר.
האף כאן הרבה יותר עצי, מורגשות 8 השנים הנוספות בחבית. וניל, ופירותיות. ויסקי כבד יותר מאחיו בן ה 10, אבל מורכב יותר. ודורש יותר זמן בכוס. בפה – מאלטיות,ופירות יבשים בנוסף פרי הדר סוכר וחלת דבש. הסיומת ארוכה, של פירות יבשים ושרי ייבש תודות לחביות האולורוסו.
ויסקי מצוין, אכן מורכב יותר, אבל פחות קל לשתיה מאחיו הצעיר בן ה 10.
אם תשאלו אותי, המנצחים שלי הם האורוג’ינל, הבסיסי ששכחתי כמה טוב וקל לשתיה הוא, הלסאנטה הנעים, וכמובן הנקטר ד’אור, שממחיש כמה טוב יכול להיות ויסקי שעבר סיום בחביות סוטרן, פשוט מושלם.
לפני הקינוח יצאנו החוצה להפתעה של הטעימה. החברה הצרפתית ליינות איכות, במסגרת קמפיין הויסקי הסקוטי (מייד נספר הכל!) , הפכה משאית למין באר נייד, בו ניתן לשתות ולטעום את הקו של גלנמורנגי’ וארגבג. המשאית חכתה לנו בחנייה של בית הקפה-מסעדה, ותוך ישיבה בבאר הנייד, וקבלת הסבר על המבצע, לגמנו לנו ארדבג 10 אחד הויסקים היותר טובים מבין הקו הסטנדרטי של המאלטים מאיילה. ויסקי כבולי, מעושן מאוד עם סיומת ארוכה ואפרתית. כמו שחבר טוב מגדיר זאת : “ללקק מאפרה” .את הארדבג אני מכיר מצוין, אבל המשאית היתה חוויה מעניינת.
הבאר הנייד במשאית, רעיון ממש נחמד.
חזרנו למילות סיכום, וקינוחים בדמות כדורי שוקולד ופחזניות ממולאות בקרם פסטייר. מה עוד אפשר לבקש?
מבצע DISCOVER SCOTLAND”S FINEST
תוך כדי הארוחה התבשרנו על מבצע מאוד מעניין שעורכת החברה הצרפתית ליינת איכות . מדובר בקמפיין ארצי שיאפשר לקהל הרחב להכיר ולהתנסות באיכויות הוויסקי הסקוטי: Discover Scotland's Finest (לגלות את המיטב של סקוטלנד), במהלכו יוצעו בחנויות נבחרות ברחבי הארץ וויסקי סקוטי במחירים הזולים בכ-30% מהמחירים בפועל. בכל חודש יבחרו כ-5 חנויות שונות ברחבי הארץ בהן יוצג הקמפיין המושקע אשר ילווה בתצוגות אלכוהול איכותיות (ברמת דיוטי פרי באירופה). בחנויות יהיו במות תצוגה, מפות של אזור סקוטלנד וברושורים עם מידע על המזקקות.
מותגי הוויסקי המשתתפים בקמפיין מיוצרים ברחבי סקוטלנד: גלנמורנג'י מאזור HIGHLANDS שאותו טעמנו, ארדבג מאזור ISLAY ; מקאלן מאזור SPEYSIDE ; היילנד פארק מאזור ORKNEY.
לאורך תקופת הקמפיין יערכו באותן חנויות בכל יום חמישי בשעות אחה"צ ובימי שישי בשעות הפעילות הדרכות וטעימות וויסקי סקוטים, מהאזורים השונים בסקוטלנד. הטעימות יתקיימו בבר טעימות שיוצב בחנויות עם מטעימים שיעבירו הדרכות וטעימות של מותגי הוויסקי השונים. בנוסף לטעימות בחנות יתקיימו טעימות גם במשאית בר (אותה אחת בה ביקרנו ושתינו בה ארדבג ) של גלנמורנג'י שהוסבה לבר נייד עם לאונג' (ספות, בר, תאורה, מקרר). המשאית הזו תסתובב במקומות בילוי, בבארים ובחנויות המשתתפות בקמפיין ובתוכה יינתנו הדרכות מקצועיות לברמנים, אנשי צוות וקבוצות. אחלה של רעיון.
באשר למחירים, מדובר אכן בהנחה די משמעותית, אם כי לא ברמה שיכולה להתחרות במחירי דיוטי פרי, ולצערנו בגלל הרפורמה שמתמהמהת קשה מאוד לקנות בארץ ויסקי במחיר שפוי. הויסקים שטעמנו יהיו קצת יוצתר נגישים בעקבותיו (האוריגינ’ל יעלה כ 350 ש”ח , הלסנטה והקווינטה רובן כ 430 ש”ח ). עדיין יקר ב 50% מהדיוטי פרי, אבל אפשרי. מחירים ופרטים נוספים תוכלו למצוא באתר היבואן : www.fiw.co.il
הארוע היה מקצועי מאוד, וניכר כי הושקעה בו מחשבה רבה, החל בכוסות גלנקיירן מקצועיות, הדרכה מקצועית , חומרי רקע וברושורים לכל ויסקי וויסקי, כולל רשמי טעימה, ומידע. כל הכבוד. מסתמן כי שוק הוויסקי הופך להיות מקצועי יותר, מושקע יותר ועל כך אני מברך בפה מלא.
אני תקווה שהמבצע שלעיל יצליח להביא את הסינגל מאלטים ליותר ישראלים, שיטעמו, יאהבו, ויוכלו לרכוש ויסקי איכותי גם אם אין להם גישה לחנות הדיוטי פרי. בכל מקרה, הכל מתחיל בחינוך, וחינוך החיך הישראלי לאהוב ולהעריך סינגל מאלטים ולא רק בלנדים (שיבאס וג’וני אדום\שחור). עם הטעימה יבוא התיאבון, ושוק הוויסקי יהיה בוגר יותר וגדול יותר. ובא לציון גואל.
תודה מיוחדת לבטי מ FIW שזהמינה אותנו לארוע המקצועי הזה.
לחיים!
בשבוע שעבר נפשנו אני והמשפחה בקיבוץ עין זיוון, חיפשנו מקום לאכול בו צהריים ברמת הגולן, שלא יחייב נסיעה ארוכה מדי, ולאחר בירורים אונליין ועם אושיות טוויטר נוספות, הגענו לשני שמות. מיטשוס בקצרין, וקדירת המשכפה והחלבן שבנמרוד. על שניהם שמעתי טובות, אבל מאחר שבשר אכלנו בכמויות בימים שלפני (קנינו הרבה בדרכנו לרמה במרינדו שליד הכנרת) , החלטנו לבחור באופציה השניה שלא מחייבת לאכול בשר צלוי על האסכלה. תודו, שהשם מאוד מסקרן. רק בשבילו שווה להגיע ולספר כבדרך אגב “ בשבוע שעבר אכלנו בקדירת המשכפה והחלבן” , ולהתקל בפרצופים של אלו שלידכם השואלים – איפה? המכשפה? החלבן? מה זה? 
אחרי בוקר של קטיף ענבים ותפוחים במטע “בראשית” פנינו לכוון נמרוד באדיבות ה GPS שמשום מה לקח אותנו בדרך הארוכה דרך נווה אט”יב, שהינה יפה מאוד. פשוט אירופה כאן בישראל (נו טוב לא ירוק כמו שם באוגוסט אבל יפה בכל זאת). אחרי כ 30 דקות הגענו למחוז חפצנו – נמרוד. ממש סוף העולם ימינה, אבל מה לא נעשה בכדי לטעום קדירה טובה?
המסעדה עצמה ממוקמת במין “בקתה” מעץ החולשת על נוף די מדהים של בריכת רם ועמק התפוחים והדובדבנים. היינו ארבעה, כולל הקטנה בעגלה, והטיפוס לבקתת המכשפה קשה (יש כ 10 מדרגות עץ, עליה תלולה, ואין גישה לעגלות \ כסאות גלגלים שזה חבל מאוד). בפנים העיצוב בסימן עץ, ועשרות בובות מכשפה תלויות מהתקרה, מקסים.
לא היינו מאוד רעבים , ולכן החלטנו לחלוק מנה עיקרית (צעד שהתברר כנכון, לנוכח גודל הקדירה) אחת לנוף סלט ומנת ילדים לג’וניור.
פתחנו עם סלט קיסר (34 ש”ח) שהיה בינוני. משהו ברוטב לא היה כמו שצריך, לא מספיק מלוח, לא מספיק אנשובי. חביב, אבל לא מעבר. אכלנו טובים ממנו . שאלנו את המלצר לגביו והוא הודה שאין משתמשים באנשובי, לכן לא ברור לי מהו בדיוק אותו “רוטב קיסר”…
לג’וניור כאמור הזמנו את מנת הילדים (יש כמה) של שניצל וצ’יפס (48 ש”ח) שהגיעה עם סלט אישי, תוספת נחמדה מאוד. השניצל היה בסדר גמור, וגונ’יור לא התלונן. יש גם מנות ילדים זולות יותר בדוגמת נקניות וספגטי (בין 24-36 ש”ח).
המשכנו לעיקרית. הבחירה היתה בין כמה קדירות כמובן, ולבסוף בחרנו בקדירת האוסובוקו או בשמה האמיתי : “הקדירה של מכשפת ליבת ההר” – אוסובוקו עגל מבושל בבירה וצמחי תבלין מהגינה, על מצע של פירה עם שעועית ירוק ופלפל אדום קלוי. (105 ש”ח). המנה היתה פשוט מעולה, נדיבה, ורק חבל שלא קיבלנו יותר פירה. פשוט מיזוג טעמים מושלם, הבשר היה רך שמנוני כמו שצריך, ומח העצם היה מענג. שאפו.
תמונה אחת שווה אלף מילים:
את האורחה ליוותי בלף בלונד, שהגיעה בבקבוק , למרות תפריט היין המשובח של המקום. לצערי בחום האוגוסטי של רמה”ג קשה קשה מאוד לשתות יין אדום טוב, ולא ממש רציתי ללכת על לבן.
המנה היתה גדולה מדי גם על שנינו, ולא הצלחנו לסיימה. אבל קינוח צריך לא?
לקינוח בחרנו במנת “שידוך קובני” -שתי שכבות מוס שוקולד מריר ולבן על תחתית בראוניס (38 ש”ח), שהיתה טובה מאוד. לא משהו שלא טעמנו מעולם,אבל שתה את העבודה. קרימית ומשלב בצורה טובה את השוקולד המריר והלבן. גם ספל האספרסו הכפול היה טוב מאוד.
סך הכל הסתכם חשבוננו ב 280 ש”ח.
לסיכום:
מדובר במקום מצוין לאכול בו קדירות, ואני בטוח שביום חורף קר, כשאח בוערת, מדובר בחוויה. אמנם טעמנו רק מנת קדירה אחת אבל, נראה כי המקום מצטיין בהן, והמנות האחרות טובות אבל לא מעבר לכך. תפריט היין כאמור עשיר מאוד, והמקום מציע בקבוק קברנה סוביניון בגרסא מיוחדת מיקב אודם המיוצר במיוחד למסעדה בשם “כישוף”. מקסים לא?
אם אתם בצפון, ליד החרמון, זו בהחלט אופציה טובה, מעניינת ושווה,אם כי לא זולה. המקום מציע גם ארוחת בוקר מצויינת (לדברי ממליצים – לא טעמנו).
בפעם הבאה נטעם גם את גבינות הבוטיק שלהם. אנחנו בהחלט נחזור לשם.
בתיאבון.
מי שעוקב אחר הבלוג ודאי זוכר כי כבר ביקרנו בשגב אקספרס לארוחה עסקית בעבר. אבל דין עסקית אינו כדין ארוחה בשאר ימות השבוע. השבוע היינו בסביבה והחלטנו לקפוץ הפעם עם שני הזאטוטים לארוחת צהריים. אחד הייתרונות של שגב אקס הוא המבחר הרב, ערב של סגנונות ומאכלים מפיצה , סלט, וכלה בסטייק יען. גם המחירים לא מאוד גבוהים, גם אם כי לא זולים.
הזמנו מקום והגענו לצהריים. הושבנו בפטיו בשולחן עם מקום לעגלה,ובחרנו את המנות שלנו. היינו רעבים. ובמיוחד הילד. אין מנות ילדים מוקטנות (בד”כ אני ממש נגד מנות הילדים הסטנדרטיות של פסטה עם רוטב אדום, ושניצל וצ’יפס. גם ג’וניור לא ממש בעניין מנות כאלו ואוהב פסטה עם רוטב של גדולים,סטייק ושאר מנות מבוגרים, אבל במידות צנועות יותר) לכן הלכנו על פיצה מרגריטה, כהימור בטוח, ואם אפשר מהר.
הפיצה (49 ש”ח)הגיעה ממש מהר, נראתה מצוין, וגם היתה טעימה, בצקה פריך וגבינה במיה מספקת. עזרנו קצת לג’וניור לסיים את המנה, והיה לא רע בכלל.
לראשונות הזמנו סלט קיסר (41 ש”ח) שאנחנו מחבבים מאוד. הגיעה מנה לא גדולה, אבל לא קטנה, טעימה, טריה עם קרוטונים (בחרנו את הגרסא ללא עוף), עם רוטב מתובל כהלכה, שהורגשו בו דגי האנשובי בדיוק במידה הנכונה. מלמעלה גבינה מגוררת, בקיצור , מנה מצוינת. מאחר ואכלנו מעט פיצה, לא אכלנו הפעם את הפוקצ’יה הטעימה שמוגשת בצורה מקסימה בתוך שקית נייר . בפעם הבאה.
לא ברור לי למה (באנו לארוחה רגילה בעילום שם) אבל המלצר פינק אותנו גם בסלט נוסף “באדיבות שגב”, סלט איטלקי ( 30 ש”ח) שכולל עלים טריים בוינגרט תמרים מיובשים ובלסמי עם אגוזי מלך, פילה תפוז, שקדים קלויים ואספרגוס גריל. הסלט היה טעים, אם כי לא כמו סלט הקיסר שהיה מוצלח ממנו, והיו בו מעט מאוד גבעולי אספרגוס קלויים.
לעיקריות בחרתי מנה שכבר אכלתי בעבר והיתה מצוינת : "יען ביין ואגסים (89 ש”ח) – יען בגריל עם רוטב יין פורט, בצלים אדומים ואגסים סגולים. מנה מעולה, בכמות יפה, פשוט סטייק יען מעולה ברוטב מתקתק שאי אפשר לא לאהוב. גם רעייתי אהבה מאוד את המנה. הפירה שהוגש לידה היה מ ע ו ל ה. אפילו כרמל הקטנה אכלה קצת ממנו.
מנה נוספת שחלקנו היתה ריזוטו (59 ש”ח) – ריזוטו ירקות גינה ופטריות טריות מבושל עם צמחי תבלין, שום, שמנת, גבינת פרמז'ן ואגוזים. המנה היתה מתובלת כהלכה, עשירה בירקות וטעימה מאוד. פשוט וטעים.
הכל טוב ויפה, נהננו עד מאוד, פרט לדבר אחד שמאוד הכעיס אותי. ביקשתי להזמין חצי ליטר גולדסטאר,הבירה היחידה מן הברז. המלצרית ענתה לי כי יש רק “פיינט” שזה 410 מ”ל. ראשית, זה שאין חצי ליטר זו שערוריה. שנית , פיינט אינו 410 מ”ל אלא 450 או אם מדובר על פיינט אנגלי אזי זה 570 מ”ל. אני די בטוח שהכוס שניתנה לי היתה בת 330 מ”ל לא פיינט ולא בטיח, אבל לא בדקתי. FAIL גדול גדול לשגב. נון גדול שלך, אנא תקן מייד.
לקינוח חככנו בדעתנו ולבסוף הזמנו גביע גלידת שוקולד (10 ש”ח) לילד, ולנו “שכבות וחלווה” (36 ש”ח) – עוגת שכבות עסיסית עם קרם חלווה, רוטב אספרסו חם, קקאו וקצפת מסקרפונה עשירה. המנות הגיעו מעט לאט אבל היו טעימות. רביבי סיים את הגלידה ואנחנו התמוגגנו מהקינוח. בד”כ אני לא ממש אוהב קינוחים מתוקים מאוד, אבל פה היה שילוב מנצח של המסקרפונה הקטיפתית, החלווה והגלידה שלמטה. קינוח מצוין.
בתוספת אספרסו ארוך, מיץ תפוזים ובננה ובירה שחורה (והבירה שלי, המרגיזה) הסתכם חשבוננו ב 350 ש”ח. לא נורא, אבל לא מסעדת פועלים, כפי שהעיר בצדק כפיר.
לסיכום:
מדובר באחלה אופציה לארוחה משפחתית ובכלל, עם המון אפשרויות בחירה, מנות טעימות, אסטתיות ומשביעות. מטבח “שף” לייט. וכמובן, לא צריך לשדוד בנק. פרט לעניין הבירה המרגיז, נהננו מאוד. אנו נחזור לשם בודאי.
בתיאבון.
תגובות אחרונות