הפיד שלנו – הרשמו
שיתופי פעולה
לא פעם ראיתי על מדפי היין את בקבוקי היקב המעוצבים (בדרך כלל עם רשת פלסטיק העוטפת בקבוק ערום, וחותמת שעווה יפה על גבי הבקבוק. מינימליזם עיצובי.) השבוע בשיטוטי בסניף רעננה של דרך היין, ראיתי כי הקריניאן שלהם במבצע, וכחובב קריניאנים ישראלים (אהבנו את הקריניאן של ויתקין וכמובן של ברקן) היה ברור לי שכדאי לדגום את היין. לפיכך, קנינו אותו (ותודה לאיתן) לשמש לנו כיין השבועי , לאחר שבועיים הפסקה במסורת. (לידת בתי, ונסיבות אחרות – הכל לטובה)
יקב הבוטיק רד פואטרי הוקם ע"י משפחת טל (אורנה דובי ובנם גיא), חקלאים המגדלים כרמים ועצי פרי. לדובי היינן היסטוריה משפחתית – אביו ,אלכס טל היה מבעלי יקב מקווה ישראל (יקב הבוטיק הראשון בארץ) ,וממקימי יקב גת ברחובות במאה שעברה . היקב הינו יקב בוטיק המייצר כ 15,000 בקבוקים בשנה. מה שמייחד אותו כמו כן היא העובדה שהיקב מיצר לעצמו את שתילי הגפנים .שתיל אירופאי קלאסי המעמיק שורש ויונק את טעמי ה"טרואר" המקומי של אדמות הגיר.
הכרמים שמהם מופקים היינות של יקב “רד פואטרי” ממוקמים על המדרונות המערביים של תל גזר הקדום – אזור ייצור יין ידוע בעת העתיקה.האזור מאופיין באדמה גירית וברוחות המנשבות מהים ומצננות בקיץ את הגפנים .כמו כן, הכרם מטופל ידנית תוך הקפדה על יבול נמוך במינימום דישון והשקיה.
היין הוא זני, ומכיל קריניאן בלבד.
אז מה היה לנו שם?
צבע: בורדו נוטה לחום.
אף: עם פתיחת הבקבוק והרחה קשה היה להתעלם מארומות הטבק החזקות. גם לאחר פתיחת הבקבוק ומזיגה, נותרו ארומות ברורות של טבק, וקצת מנטה.
פה: טעמי דובדבן ומעט שזיף, הפה די מתקתק, והחמיצות מתחילה להיות מורגשת רק אחרי חדרור של כ 20 דקות.
גוף: גוף בינוני-מלא. נוכחות מורגשת.
סיומת: סיומת בינונית.
מדובר ביין טוב מאוד, הנותן תמורה מצוינת למחירו (60 ש”ח כרגע בדרך היין). יין עם גוף מלא, נוכחות, פשוט יין טוב. בהחלט אחד הקריניאנים היותר חביבים שיצא לנו לדגום בחודשים האחרונים.
שאפו מגיע ליקב רד פואטרי.
עוד רשמים, בבלוג של רותם.
לחיים!
אז כמו שאתם רואים נפתח סניף של גוצ'ה ברמת החי"ל, את גוצ'ה אנחנו מכירים כבר הרבה שנים במיוחד את הסניף בדיזנגוף. אני (כפיר) עובד כבר כמעט 10 שנים ברמת החי"ל, כל יום אותו אוכל ושנפתחת מסעדה חדשה זו סיבה למסיבה.
אל הארוחה בגוצ'ה הלכתי פעמיים על מנת לנסות כמה שיותר מהתפריט, בפעם הראשונה עם הבלוג טיקטאק ואריאל הבעלים של פאב הלנון, שניהם חברים שעובדים איתי. בפעם השנייה הלכתי לארוחה עם גל שהגיע לאיזור בעקבות קורס במכללת סלע.
העסקית בגוצ'ה כוללת מנה עיקרית ומנת פתיחה, מנת הפתיחה היא בחירה של מאזט מתוך מגש ענק של כל טוב. הארוחה אינה כוללת שתייה ויש 3 רמות מחיר 45 ש”ח, 56 ש"ח ו-69 ש"ח.
המאזטים אינם קבועים, בשתי הביקורים נתקלתי בצלוחיות שונות
בארוחה עם טיקטאק ואריאל הם לקחו ממרח כבד בטעמים ים תיכוניים – מעין כבד קצוץ מעט פיקנטי, הם לא הביעו התלהבות מהמנה, אני טעמתי המנה לטעמי אכילה אבל לא וואוו.
אני הזמנתי חצילים בטחינה, החצילים בטעם מעולה, מורגשת טריות, סלט שנעשה במקום ללא ספק. לטעמי הטחינה הייתה פחות דומיננטית. אני מעדיף יותר טחינה, מנה נחמדה בהחלט.
בארוחה עם גל הוא הזמין ,כמובן, איקרה. אתם ודאי יודעים שגל חולה על איקרה. לטענת גל טעמה של האיקרה תעשיתי כמעה- יותר טוב מהאיקרה שקונים ברשתות השיווק בקופסאות, אבל אין מה לעשות זו לא האיקרה שהוא קונה בשוק לווינסקי (איקרה קלילה הרבה יוצר, מוקצפת, ונעדרת מיונז) , אבל בהחלט מנה אכילה וטעימה לכשעצמה. גל ציין שהיה מעדיף אילו הוגשה בתוספת בצל קצוץ דק דק, כמו שנוהגים הרומנים. שמן הזית לא ממש משתלב עם איקרה.
אני הזמנתי פלפלים קלויים וגבינת סנט מור, סלט פשוט נהדר, פלפלים קלויים מקולפים עם מעט חומץ, שילוב הגבינה נהדר. בהחלט.
עם המאזטים תקבלו גם לחם עם מעט חמאה וזיתים בפנכה. הלחם טעים מאוד וטרי ומתאים למבחר המאזטים. כמו כן הזיתית מצוינים.
למנות עיקריות:
בארוחה עם טיקטאק הוא הזמין 1/2 קלאמרי וראשים קריספי (45 ש”ח), מנה ענקית, לטענתו הקלמארי עשויים בדיוק על המידה ולא צמיגיים, מנה ענקית שקשה לסיים.
אריאל הזמין מנה של פיש אנד צ'יפס (45 שח), אין לי מה לומר על המנה, סטנדרטי ונראה שהוא היה מרוצה ממנה.
אני לקחתי למנה עיקרית קלאמרי ושרימפס בחלב קוקוס וכוסברה בליווי אורז לבן (45 ש”ח), מנה לא מספיק גדולה לארוחה צהריים, החלב קוקוס לטעמי לא מספיק דומיננטי במנה. זו מנה שכנראה לא אזמין שוב.
בארוחה עם גל, הוא הזמין את מנת השרימפבורגר (56 ש”ח), שזה למעשה שילוב של המבורגר עם שרימפסים מעליו, לצד המנה הוא קיבל קלאמרי קריספיים. ההמבוגר היה עשוי מבשר איכותי, גל ביקש מדיום ריר וקיבל מדיום וול (בעיה נפוצה בשעות הצהריים העמוסות) , כך שקשה היה להנות מטיב הבשר. השילוב עם השרימפס לטענת גם הוא טוב מאוד, והשרימפס היו בשרניים כראוי וטריים.
אני הזמנתי פילה דניס על פסטת אלי-אוליו (56 ש”ח). הדניס היה מעולה, טרי ועשוי בדיוק על המידה. יש לציין שמנת הדג קטנה מאוד, הפסטה טעימה ומכילה שקדים קלויים, שילוב מעניין וטעים. מנה חמודה מאוד.
לסיכום:
אוכל: חביב ביותר בשביל ארוחת צהריים, לחלק מהמנות התחברנו יותר ולחלק פחות, בהחלט אופציה ראויה כארוחה עסקית. המאזטים באיכות טובה.
מחירים: כארוחה עסקית המחיר מעט יקר יחסית למסעדות אחרות באיזור
שירות: מעולה, מלצרים אדיבים, קשובים, שירות מהיר. יותר מהצפוי. דוגמא לכך ניתן היה לקבל כאשר לגל נפל סכין, וללא בקשה כלל, הגיע מייד מלצר מהקצה השני של המסעדה, והחליף אותו במהירות. כמו כן, מלצרית שפינתה לנו את המזטים חשבה שלא סיימנו את האיקרה ולכן רצתה לתקן את הטעות והביאה לנו צלחת איקרה חדשה על דעת עצמה. כל הכבוד על ההקשבה במיוחד בשעות הלחץ של העסקיות. שאפו.
בתיאבון!
בחמישי האחרון לקחתי יום חופש על מנת לארגן את הבית, נסענו לאיקאה, חזרנו לקחת את הילד מן הגן מוקדם, ורצינו להנות קצת במסעדה באזור, ולא שוב פעם לחפש חניה או מקום בהרצליה. האופציות לא רבות באזור השרון קרוב לבית זה נכון, אבל מסעדת OM היתה זכורה לנו לטובה מן העבר (סעדנו שם לפני כשנתיים), והחלטנו לחזור.
לאלו שלא מכירים, מסעדת OM קיימת כבר כמה שנים בהוד השרון. עומדת בראשה דווקא שפית, איילת אור, שמביאה עמה את סגנונה המיוחד עם קריצה למטבח הים תיכוני. לרגישים לגלוטן מציעה המסעדה תפריט ללא גלוטן, רעיון חביב. המסעדה עצמה ממוקמת בשכונת מגורים, לא רחוק ממרכז העיר ודרך רמתיים, ונחבאת לה במין ח’ שלצדה חנות ירקות, ובתי מלאכה, מיקום קצת מוזר, כך שאין סיכוי שסתם “תתקלו” בה אלא אם חיפשתם אותה במיוחד. ליד המסעדה יש שתי רחבות בהן חניה, וגם ניתן לחנות ברחוב בני ברית עצמו (כאן לא תל אביב, והכל אפור, תודה לאל) כך שהמיקום די נוח מבחינתנו.
בדיוק השבוע חל מבצע “שף תאכל” בו ניתן להנות מארוחה בת שתי מנות במחיר שווה לכל נפש, אבל מאחר ואנחנו הגענו בשעת הארוחה העסקית, העדפנו אותה שכן היא הציעה גמישות רבה יותר במנות וגם המחיר היה די דומה למבצע. במסגרת הארוחה העסקית, ניתן לבחור מנה ראשונה מהתפריט ומנה עיקרית במחיר המנה העיקרית. לא רע, והמבחר לא קטן.
פתחנו את הארוחה עם לחם הבית, וממרח טחינה. שילוב די מוזר, ואני ביקשתי מיד קצת חמאה. לחם וחמאה זה השילוב המנצח מבחינתי. הלחם היה טעים מאוד, בסגנון צרפתי.
רעייתי בחרה בסלט למנה ראשונה, שהיה טעים, והוגש בנדיבות. סלט חביב וטעים.
אני בחרתי בפטה כבד, המוגש על טוסט, שמעליו ריבת בצל. הפטה היה טעים מאוד, נימוח, מעט מתקתק, מרקמו היה מושלם. הלחם הקלוי, הוברש בחמאת שום והיה מעדן, וגם הבצל היה טוב. בסך הכל מנה טעימה מאוד, לא יחודית, אבל קלאסיקה צרפתית למנה ראשונה.
הבחירה בעיקריות כבר היתה קשה יותר. רעייתי חובבת הפסטה בחרה בניוקי ריקוטה רכים עם גרגרי תירס מתוק ,אספרגוס ,טקילה ,טימין ,וקרם פרש בניחוח טרטופו (52 ש”ח). היחודי במנה הוא היותם של הניוקי עשויים מריקוטה ולא מתפו”א כפי שאנחנו רגילים לאכול בדרך כלל. זו מנה מעניינת מאוד, אם כי מבחינת טעמים מאוד עדינה, וריחנית, אם כי אנמית מעט בטעמה. סך כל המרכיבים אמור להיות מצוין, אבל משהו כאן היה חסר, אולי צריך היה לחשוב על רוטב קצת יותר מתובל, אולי הריקוטה והרוטב לא התחברו. בכל מקרה, המנה היתה רק טובה, ואני נאלץ להסכים כאן עם רעייתי, היתה החמצה. להבא לא נבחר במנה הזו.
אני החלטתי ללכת על מנת בשר קלאסית, מאלר שהייתי רעב ולאחרונה אני מחבב יותר ויותר בשר פשוט על הגריל. נטו. לכן הזמנתי נתח אנטרקוט מיושן מוגש עם רוטב ציר בקר עשיר ,ופרוסות של לחם תירס (94 ש”ח). עינכם הרואות מדובר במנה גדולה ביותר, שהגיעה על מחבת לוהטת, שוחה בציר טעים ביותר. מידת הצלייה היתה מדויקת לפי בקשתי : מדיום רייר. הנתח היה עשיר בשומן, אולי עשיר מדי, אבל היה טעים מאוד. פשוט מעדן. מדובר במנה נדיבה מאוד, וטובה מאוד.
הקינוחים בתפריט נראו מפתים מדי בכדי לא לדגום אותם, לכן בחרנו לא לחלוק אלא לאכול כל אחד קינוח משלו. אשתי בחרה בעוגת גבינאש עם גנאש: עוגת גבינה ושוקולד לבן על בצק שטרוייזל נפלא ,מוגשת עם שקדים קלויים. (18 ש”ח בדיל העסקית)
אינני חובב עוגות גבינה, אבל טעמתי מעט, ואכן היתה זו עוגה טובה. רעייתי, אהבה את המנה מאוד, כך שלחובבי הז’אנר מדובר בבול!
אני בחרתי במנה עם שם מצחיק: BananaNation : שטרודל בננות ,אגוזי מלך ותמרים בבצק פילו מוגש חם עם גלידת תה ירוק (גם כן 18 ש”ח בדיל). קשה לא לאהוב קינוחי בננה. הבננה המקורמלת עם סוכר, תמיד מעלה ניחוחות משכרים, ומתיקות מהנה. גם כאן, מדובר במנה עם ריח מעולה, פריכות נעימה של בצק הפילו וליווי של גלידה מהצד. גלידת התה הירוק היתה פשוט שוס. טעימה, לא מרירה מדי, ולא מתוקה מדי, ואזנה למופת את מתיקות הבננה. מנה מנצחת ומעניינת! שאפו.
מאחר ומאוחר יותר באותו הערב נכונה לי טעימה עיוורת של 7 יינות גרנאש בביתו של רותם, החלטתי לא לשתות יין, אלא לבחור במיץ הלימונדה שכלול בארוחה העסקית. בתוספת אספרסו ארוך הסתכם חשבוננו ב 191 שקלים. לא זול לארוחה עסקית אבל גם לא יקר בהתחשב בכך שאכלנו שלוש מנות (המנה שבחרתי היתה המנה היקרה בתפריט).
לסיכום:
בהחלט מקום מצוין לאכול בו אוכל טוב, מושקע וטעים. מסעדת שף (שפית) בגובה העיניים ששומרת על הרמה כבר כמה שנים. אם אתם גרים באיזור השרון, ולא רוצים להרחיק לעיר הגדולה או להרצליה פיתוח, מדובר באופציה הטובה ביותר באיזור שאני מכיר. אוכל לא יומרני, במחירים סבירים, ובתמורה הולמת. אהבנו.
את סוף השבוע שעבר ביליתי בפראג בסדרה של שלושה טורנירי פוקר בניגוד לאתרי טיולי-פוקר אחרים המקובלים על ישראלים, למשל וארנה בבולגריה או קפריסין הטורקית, בפראג יש, כידוע, הרבה מה לעשות ומה לראות גם מחוץ לשולחנות הפוקר, כך שלמעט מהמר כרוני אחד, שלא הפסיק לקלף את שטרות הרווח השנתי שלו בקזינו, בשלב זה או אחר כל הישראליים שהיו על הצ’ארטר יצאו להסתובב בעיר.
ממש בשדרת ואצלב המרכזית, בואכה המלון, ראיתי שלט מזמין למסעדה יפנית בשם Kobe. לדעת מה זה קוֹבֶּה ביף אני יודע, אבל לטעום אחד? לא הגיע כבר הזמן? ירדתי במדרגות לחלל תת קרקעי נעים לעין, והתעניינתי בבשר. זה בשר תואם-קוֹבֶּה שהם מייבאים מניו זילנד. מחיר הסטייק (אפשר גם להזמים שיפודי יקיטורי, קרפצ’ו ועוד כמה מאכלים) בתרגום מהזלוטס או הקופיקות המקומיות היה קצת פחות מ-$100. הודיתי למארחת ויצאתי נחוש לקזינו.
בשר קוֹבֶּה: הפרות מקבלות גרעינים טריים, בירה ומסאז’ים של יין אורז (מקור: ויקיפדיה)
בואו נודה על האמת: שחקנים ישראליים הם גם ככה די כבשים, אבל בצירוף החופשה במקום נעים כמו פראג הם נהיים ממש פרה משוגעת. שעה וחצי של ישיבה סבלנית ומשחק אך ורק לפי המתמטיקה הביאו את ערימת הצ’יפים מולי לפלוס של, ובכן, קצת יותר ממאה דולר. יאללה קמים, אמרתי לשותף שלי לחדר, שהיה צעיר מספיק כדי להתלהב מהחוויה אבל עדיין לא מספיק פיינשמקער כדי לשקול בכלל להזמין יותר מאשר פלאטת הסושי של המסעדה. התיישבנו.
כמשעשע חיך, הוגשה פנכה קטנה עם פיסונת של טרין כבד אווז, בתוספת צנימון. טעים. גם בענייני מוסיקה, פראג עדיין חיה בשנות ה-90
מרק הבויון הבשרי היה עדין טעם, באופן מפתיע, מחמם ופותח תיאבון מושלם. חיכינו. מאחר והסטייק הוזמן מדיום רייר, לא כל כך ברור למה, אבל ניו זילנד זה רחוק.
הסטייק הוגש עם פירה בשבבי בצל ירוק ותרד מוקרם, שהיו שניהם מצויינים. אבל לפני שנעבור לבשר עצמו, שימו לב לגודל. העובי די נאה, אבל מבט מהיטל על יגלה את הפרופורציות הנכונות:
זה יותר סטייקון מאשר סטיק. למרות שלא מדובר בקוֹבֶּה מקורי שמחירו מגיע עד כדי $400 לקילו, לא ציפיתי למפלצת פורטרהאוס. ובכל זאת, אם כבר אמרתי שולם (סליחה על ז’רגון הפוקר), לא היה אכפת להוסיף עוד. והבשר עצמו?
ההחלפה הטקסית של הסכין לפני הגשת הסטייק היתה מיותרת. מזלג עוגיות קטן היה יכול גם כן לעשות את העבודה. זה היה רך כמו הטרין, בערך, עם טעם עדין מאוד וחד משמעי של בשר. בהחלט חוויה מיוחדת, בהחלט ברור למה הבשר הזה (ותואמיו, כמו שאכלתי) זכו לתשבחות מהללות כל כך.
אלא מה, למרות הצבע הנעים והחוויה החושית המלאה, משהו היה חסר. הטעם היה עדין מדי, פחות מדי בשרי. כמי שיעדיף תמיד אנטריקוט על פילה (שלא לדבר על נתח קצבים), ידעתי לא להיות חצוף ולתהות Where’s the beef, ובכל זאת: חוויה מענגת, עדינה, מיוחדת ומעודנת – כל דבר שלא מתקשר לבשר, לפי החינוך האסייאתי שלי. הסטייק מדמם וצבוע כנדרש, הטעם הוא מעין הרהור פילוסופי מתמשך על טעמו של בשר. אז כן, היה טעים מאוד, ובפעם הבאה שיזדמן אשמח לאכול עוד סטייק שחיתות כזה, אבל כשאני אפנטז על תאוות בשרים בפראג, מן הסתם אזכר בדוכן שנמצא ממש כמה צעדים מהיציאה מהמסעדה:
התאפקתי, כן? יש מספיק פואטיקה בערס עדיין. מה גם שגילי המתקדם מחייב לתכנן פשיטת נקניקיות כזו מספיק זמן מראש בהתאם לתכנוני היממה ומיקום הירח מעל האופק. המנה האחרונה, בכל אופן, היתה עוגת גבינה די טובה, שהיתה מעוטרת בשוקולד לבן, הוגשה עם מחית תות מרוסקת ושיחוק קטן – קליפות ליים מסוכרות. האספרסו הכפול שהוגש לנו היה הגרוע ביותר ששתיתי בחיי. התעלמתי ממנה, אבל זה היה בהחלט ברמה של הורס חוויה.
למרות ההשתדלות להיזכר, שם המרלו האיטלקי שהוגש לצד האוכל פרח מזכרוני. אחרי שנשם מעט הוא היה מלווה נאה, אדיב ולא דומיננטי לבשר.
Kobe Restaurant, Vaclavskd namdsti 11
ויש להם גם אתר די מעפן, בסגנון שנות ה-90′. נא להנמיך רמקולים לפני ההקלקה.
תודה רבה לגדי שמשון (ערס פואטי) על הפוסט מעורר התיאבון הזה. גדי הוא שחקן פוקר מעולה, חבר טוב ובעל הבלוג המדהים ערס פואטי – לדעתי אחד הבלוגים הכי כיפיים לקריאה.
ביום רביעי האחרון החלטנו ללכת לארוחת ערב, היו המון אופציות, רצינו משהו מיוחד. אשתו של גל עומדת ללדת ובזמן הקרוב ככל הנראה המפגשים יהיו מועטים אם בכלל. לאחר דיונים והמלצה חמה שקיבלתי מהבלוגר טיקטאק שהוא גם חבר שעובד איתי ביחד החלטנו ללכת למסעדת אדורה בניצוחו של השף אבי ביטון.
אדורה הינה מסעדת שף בניצוחו של שף אבי ביטון (שעבד בעברו ביועזר בר יין, במסעדת רפאל, ובמסעדת קורדיליה) המסעדה הינה ביסטרו עם נגיעות מזרח תיכוניות עדכניות, במיוחד מהמטבח המרוקאי, תוך כדי הקפדה על הפרטים הקטנים. בתפריט ניתן למצוא הכלאה בין מנות צרפתיות נטו לבין מנות יחודיות או טוויסטים ים תיכונים על קלאסיקות צרפתיות. כמו כן, מדי שבוע מוגש במסעדה צפריט צרפתי נטו על טהרת המטבח הצרפתי
פתחנו את הארוחה בשתי כוסות יין “מוסטלי שיראז” של טוליפ (38 שח לכוס). מדובר ביין שיראז עוצמתי, צבע סגול שחור דיו יפהפה, ארומות של פירות בשלים, אקליפטוס ומנטה, גוף מלא סיומת ארוכה של פירות שחורים ונוכחות שקשה להתעלם ממנה. פשוט יין טוב.
למנות ראשונות:
לחם שאור (14 ש"ח), הלחם מוגש עם פנכות של קונפי שום, אריסה של עגבניות, מלח אטלנטי, וחמאה. הלחם לא יותר מדי מיוחד, רך מדי מבחוץ שלא כמצופה מלחם צרפתי טוב. המטבלים היו מעולים, הקונפי שום מאוד מיוחד, למרוח על הלחם חמאה, קונפי שום ולפזר מעט מהמלח האטלנטי הזה ולא צריך יותר כלום. למרות שאל הלחם עצמו לא התחברנו עדיין חיסלנו אותו לפני שהגיעו כל המנות הראשונות. המטבלים עשו את שלהם.
בקלאווה כבר אווז – האמת שאני (כפיר) מתנגד לאכילת כבד אווז. אני בהחלט גם לא קונה ואו אוכל את המאכל הזה, הפעם חטאתי באופן חד פעמי של יקרה שוב. מנה מדהימה של בקלאווה, בצק קריספי ממולא בגוש כבד אווז ונאפה מעט מאוד, הכבד מוגש מדיום וחיתוך של המנה לשתיים והכבד נוזל לו. וואו!. מעל הבצק יש מעט מתיקות של הבקלאווה שמשתלבת מעולה עם הכבד. לטעמי לא מספיק מתוק. מנה מופלאה.
אני (גל) אוהב מאוד כבד אווז, נכון, אני משתדל לאכול מעט ככל האפשר מאחר וצורת גידול האווזים אכזרית, אבל קשה לסרב למנה כזו מעניינת, והמרקם של הכבד העשוי בחלקו, ואדום באמצעו פשוט אלוהי. מנה יצירתית, מתקתקה, שמתחברת מעולה.
רביולי סרטנים כחולים (39 ש"ח) – רביולי ביתי מבצק חלמונים וקמח דורום ממולא בבשר סרטנים כחולים וגבינת מסקרפונה, ברוטב עדין של חמאת פרג. 4 חתיכות של רביולי בטעם אלוהי, קמח הדורום מורגש, פסטה אמיתי שמחזירה אותי 3 שנים אחורה לימים שהייתי מסתובב באיטליה אצל לקוחות. גבינת המסקרפונה דומיננטית ולוקחת את ההצגה לבשר הסרטנים. מנה נהדרת לפתיחה.
למנות עיקריות:
נקניקיות טלה ברבריות (77 ש"ח) – צמד נקניקיות ביתיות מבשר טלה מתובלות בזנגביל, אגוז מוסקט וזרעי כוסברה מוגשות עם תבשיל כרוב ביין לבן ופירה קטיפתי. לחובבי הנקניקיות באשר הם, חבל על הזמן. הנקניקיות עשויות בול על המידה, נוטף מהם שומן הטלה, טעם עז של דברים טובים – ג'ינג'ר, זרעי כוסברה ושום. הפירה היה בסדר אולם סטנדרטי ולא מעניין, הכרוב המבושל היה בטעמים טובים ובהחלט הוסיף לחווית הנקניקיות.
פילה בקר ברוטב פטריות כמהין וקראנצ' קאשיו (79 ש"ח) – מדליוני פילה בקר ברוטב פטריות כמהין ודמי גלס מוגשים בליווי פירה קטיפתי וירקות אביביים בחמאה. אולי המנה הטובה של הערב. בשר הפילה נעשה לבקשתי מדיום-רייר, פשוט מושלם. הבשר היה נימוח, מושחל על קיסם עץ, הפירה היה טוב מאוד, והדמי גלאס, היה מצוין גם כן. מנה לא גדולה, אבל משביעה לחלוטין. קלאסיקה.
למנה אחרונה לקחנו שטרוייזל פקאן ובננות (36 ש"ח) – בננות, פקאן וקוקוס אפויים בשטרוייזל חמאה מלווים בגלידת וויסקי בקראנץ' שקדים. המנה נאפת על המקום, ולכן חיכינו כ-10 דקות עד להגעתה, השטרוייזל מגיע רותח, ארומה של בננות באווי, קרמל. ואו. הגלידה היתה מצוינת גם כן, לא זיהיתי שמדובר על גלידת ויסקי, אם כי הטעמים היו משובחים. שילוב טוב של חם, קר, ויסקי בננה. קשה להרוס מנות אחרונות עם בננות וסוכר, מאחר שהן כל כך טעימות, וגם כאן.
לסיכום:
אווירה: נהדרת, מקום לא שקט אבל בהחלט מתאים לארוחה רומנטית או פגישה עסקית חשובה.
אוכל: נהדר, שילוב של מנות שף עם נגיעות ים תיכוניות. חומרי גלם מעולים.
שירות: מעולה
מחירים: ארוחה עם כוס יין, מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה תעלה כ-220 ש”ח לאדם בערך, לא מאוד זול, אבל גם לא יקר שמדובר במסעדת שף. המנות העיקריות זולות מאוד כ-70 ש”ח למנה. ראינו שיש גם תפריט עסקי משתלם וגם אותו נבדוק.
היה אחלה ערב, שיהיה לגל ונורית זוגתו בהצלחה בלידה.
בתיאבון 
תגובות אחרונות